גזר דין בתיק ת"פ 3629-11-11

הנאשם, יהושע פיצחדזה, יליד שנת 1983, הודה בעובדות כתב אישום, בגדרו יוחסו 4 אישומים, כלהלן:

עפ"י האישום הראשון מכר הנאשם, בתאריך 22.9.11 בשעה 21:48 ברחוב הסוכנות היהודית 3, באור יהודה  (להלן: "המקום"), לסוכן משטרתי סמוי, סם מסוג חשיש, במשקל 9.6 גרם, בתמורה ל-400 ש"ח,  וזאת ללא היתר או רשיון.

עפ"י האישום השני, בתאריך 11.10.11 בשעה 19:06, במקום, מכר הנאשם, לסוכן משטרתי סמוי,  סם מסוג חשיש, במשקל 10.5 גרם, בתמורה ל-400 ש"ח, וזאת ללא היתר או רישיון.

עפ"י האישום השלישי, בתאריך 16.10.11 בשעה 15:57, במקום, מכר הנאשם, לסוכן משטרתי סמוי, סם מסוג חשיש, במשקל 10.73 גרם נטו, בתמורה ל-400 ש"ח וזאת ללא היתר ורישיון כדין.

עפ"י האישום הרביעי, החזיק הנאשם, בתאריך 23.10.11,סם מסוג חשיש, שנועד לצריכתו העצמית, במשקל 0.1811 גרם נטו, וזאת ללא היתר ורישיון כדין.

הנאשם הורשע אפוא, על פי הודאתו, ב-3 עבירות של סחר בסם מסוכן, על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג -1973 (להלן: "פקודת הסמים"), ב-3 עבירות של החזקת סם, שלא לצריכה עצמית, על פי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים, וכן בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית על פי סעיף 7 (א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים .

המאשימה הגישה בעניינו של הנאשם חוות דעת פסיכיאטרית (ת/2). בחוות הדעת צויין כי הנאשם הינו אב לבת, והוא מתגורר עם בת זוגתו ובתו. עוד הבא כי הנאשם אינו עובד והוא מתפרנס מקצבת הביטוח הלאומי. הנאשם אושפז לראשונה בשנת 2005, למשך תקופה של 3 חודשים, ואובחן כלוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית, כאשר מאז ועד היום אושפז פעמים רבות מתוקף הוראות אשפוז, על רקע מצבים פסיכוטיים שהיו מלווים בהתנהגות אלימה כלפי הסובבים אותו. במהלך אשפוזו האחרון שונתה האבחנה ונקבע כי הנאשם לוקה בהפרעת אישיות, כפי שפורטה בחוות הדעת, המלווה בשימוש לרעה בסמים, שבהשפעתם הוא מפתח מצבים אשר ביטויים מדמה  מצב פסיכוטי. בהמשך חוות הדעת הובא רבות מתיעוד רפואי רלוונטי המתייחס לנאשם, לרבות המסקנות הרפואיות המתחייבות מכך.

בבדיקתו הנוכחית, על ידי הפסיכיאטר, לא נצפו בנאשם תסמינים פסיכוטיים, ולא הייתה עדות למסוכנות מיידית. הפסיכיאטר העריך כי הנאשם מסוגל להבחין בין טוב לרע, ובין מותר לאסור ולהבין ולעקוב אחר ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, ולפיכך הינו כשיר כיום לעמוד לדין.

כמו כן, העריך הפסיכיאטר, על פי תיאורו של הנאשם לגבי מצבו במהלך ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, כי בעת ביצוע העבירות הנ"ל הנאשם לא היה במצב פסיכוטי והיה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור, בתקופה הרלוונטית לביצוע העבירות.

המאשימה המציאה את הרישום הפלילי של הנאשם (ת/1), ממנו עולה כי לחובת הנאשם הרשעה בעבירת תקיפה, לרבות הליך שהסתיים ללא הרשעה, בעבירות תקיפה, בבית משפט לנוער , וכי במהלך השנים הופסקו נגדו 3 הליכים, בעבירות אלימות, מאחר ונמצא כבלתי כשיר לעמוד לדין.

המאשימה עותרת להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה מדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ואת תעוזתו הרבה, בכך שסחר בסם המסוכן, ב-3 הזדמנויות שונות, כשיש להסיק מכך שהינו מהווה חוליה משמעותית בשרשרת הפצת הסם. המאשימה מדגישה כי הנאשם אינו חולה נפש, אלא מוגדר כסובל מהפרעות אישיותיות, בעקבות השימוש הרב בסמים, שעושה הנאשם, לאורך השנים.

ב"כ הנאשם, עו"ד אבי כהן, עותר, מנגד, שלא למצות את הדין, עם הנאשם ומבקש אפוא להשית עליו עונש מאסר על תנאי והתחייבות כספית. לטענת הסנגור במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות, כדבריו, המשמשות כנימוקים לקולא ולהימנעות מהטלת מאסר ממשי על הנאשם. צויין כי הנאשם סחר בכמויות מזעריות, בסם המוגדר כ"קל", וזאת על רקע שימוש בסם ולא לצורך עשיית רווח. עוד הדגיש הסנגור כי הנאשם נעדר עבר פלילי בעבירות סמים, והוגדר בעבר כלוקה במחלת נפש, כשבעקבות כך הופסקו, שלוש פעמים, ההליכים הפלילים נגדו.  הסנגור טען עוד כי הנאשם החל לצרוך סמים עקב המחלה ובשל הטראומה הנפשית הקשה שחווה באירוע של פיגוע ירי, שהתרחש בתחנת הסעה, בשנת 2002, בעפולה, כאשר גילה שם אומץ לב, והציל אזרחים רבים. כתימוכין לכך הוגשה כתבה עיתונאית (ס/1). הסנגור הוסיף כי בימים אלה מנסה הנאשם לקבל היתר ממשרד הבריאות לשימוש ב"גראס", באופן חוקי ויהיה בכך כדי לסייע לו להתמודד עם אותם מראות קשים מהעבר.  לאור האמור לעיל, הוסיף הסנגור כי הנאשם אינו מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

דיון

עבירות הסמים בהן הורשע הנאשם הינן עבירות חמורות.  בתי המשפט חזרו וקבעו כי יש להחמיר עם אלה השולחים את ידם בעסקי סחר בסמים, גם אם מדובר במכירת סמים המוגדרים כ"קלים".  

בע"פ 2000/06 מדינת ישראל נגד ויצמן (טרם פורסם) נאמר על כך כדלקמן (כב' השופטת ארבל):

" אכן, הסם לגביו נעברו העבירות בהן הורשעו המשיבים נחשב סם "קל". יחד עם זאת, סם מזיק הוא והמחוקק מצא לאסור השימוש בו בפקודה. מקובלת עליי עמדת המדינה כי אין להקל ראש בעבירות הנוגעות לסמים המוגדרים כ"קלים". המאבק בנגע הסמים צריך להיות מכוון גם נגד השימוש בסמים קלים ובפגיעתם של אלה ביחידים ובחוסנה של החברה כולה אין להמעיט. העובדה שסמים אלה הפכו אולי נפוצים גם בקרב מי שהעבריינות אינה להם דרך חיים ובעיקר בקרב צעירים אינה צריכה להביא להתייחסות מקלה עם אלה המבקשים לעשות רווח מנפוצות השימוש בסמים אלה ותורמים להגעת הסם אל קהל ה"צרכנים".

וכן ראה ע"פ 8361/05 פריד עזאם ואח' נגד מדינת ישראל (פורסם ביום 7.2.07)

חומרת העבירה נגזרת במידה רבה מהישנותה. במקרה שבפנינו, לא נרתע הנאשם, מלמכור את הסם, ב-3 הזדמנויות, לסוכן משטרתי, במהלך תקופה של כחודש ימים.

כשמדובר בעבירות של סחר בסם, שכה רבה פגיעתן בציבור, עולה בעליל האינטרס הציבורי המחייב הטלת עונשים חמורים ומרתיעים (ראה ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נגד שמאי, פ"ד נח (2) 734).